פרק 7

53 5 1
                                    

קייט

"אני לא מתכוונת לדבר איתה, הם גדולים מספיק כדי לדעת איך להתמודד עם המזג שלה," אני אומרת לאבא שלי דרך הטלפון בזמן שמחכה בתור בבית המרקחת.

"אבל הם לא מסתדרים לבד."

"זה לא משנה אם הם מסתדרים איתה או לא, אני לא מתכוונת ללכת אליה עד שהיא תבוא ותדבר איתי. אם היא החליטה שהיא לא מתכוונת לדבר איתי ולא רוצה לראות אותי, אני לא אהיה זאת שתעשה את זה קודם."

"קת'רין, את חייבת להבין שאימא שלך לא יכולה להסתדר לבד עם חמישה ילדים."

"זאת לא הבעיה שלי שהתגרשתם, הייתם צריכים לחשוב קצת לפני שהמשכתם עם זה. וחוץ מזה, אני לא אשמה בכך שהיא לא זזה מהמיטה שלה כי היא עסוקה בלשתות במקום לעבוד במשרה מלאה כדי שתוכל לטפל בילדים שלה. אני לא יכולה להיות לנצח האחת שתטפל בכולם במקום להתקדם בחיים שלי."

"על מה את מדברת, לא עשית כלום מאז שעזבת את הבית."

"כן עשיתי, הייתי עסוקה בלהחזיק דירה ולעזור במסעדה כשהם באמת היו צריכים אותי..." אני נאנחת. "אבל עכשיו, אחרי כל הזמן הזה, סוף סוף הקמתי עסק משלי. אז אני מודה לך על העזרה עם השכירות אבל אני לא צריכה שתעזור לי יותר. אני יכולה להסתדר לבד מעכשיו."

"קת'רין, לא התכוונתי ש..."

"די אבא, זה בסדר. תשתמש בכסף הזה כדי לעזור לגרושתך ולילדים שלך. אני באמת אסתדר." אני מתקדמת ושמה לב שעוד רגע מגיע תורי. "טוב, אני צריכה ללכת, אדבר איתך בקרוב."

"בסדר, נדבר בקרוב." הוא נאנח ומנתק את השיחה.

ההורים שלי גרושים ממתי שאני זוכרת את עצמי, אימא שלי כמעט ולא הייתה עובדת, היא כל הזמן הייתה יושבת בבית, בלי לבשל, בלי לדאוג לניקיון או לכביסה, וכמובן שאף אחד מחמשת האחים שלי לא היה עוזר בזה, הם היו קטנים מדי. אחרי שאבא שלי עזב, אני הייתי היחידה שטיפלה בכולם, גידלה את כולם ודאגה לכל מטלות הבית. בלי אימא שתעשה את כל זה ובלי אבא שדאג להפרות אותה ולברוח משם, הכול נפל עליי, האחות הבכורה. אז אף אחד לא יכול להאשים אותי בכך שעזבתי את הבית כדי שאוכל לחיות את חיי מבלי לדאוג ולהיות עסוקה בכל שלב ביום שלי. הייתי מאחרת לבית הספר בכל יום כדי שאוכל להקפיץ אותם לבתי הספר שלהם, הייתי צריכה גם לאסוף אותם ולדאוג לארוחות הבוקר שלהם ושכל אחד מהם לבוש ומגיע בזמן.

אימא שלי לא אהבה את זה שהשארתי אותה לבד, היא אפילו לא אהבה את זה שהתחלתי לעזור במסעדה בגיל צעיר כי זה היה אומר שלא הייתי נמצאת הרבה בבית. היא כל כך עקשנית ולא נתנה לי אפילו לצאת מהבית רק כדי שאוכל לעזור לה, גם אחרי שניסיתי לדבר איתה היא התעקשה שאני נוטשת אותה ואמרה שהיא לא תעזור לי בכלל אם אני עוזבת את הבית ושאשכח מלחזור הביתה ולדבר איתה או עם האחים שלי, למרות שאני גרה במרחק שני רחובות מהבית שלה.

משיכה בלתי נשכחת ☆Where stories live. Discover now