קייט
דלתות המעלית נפתחות בקומה ארבעים ושלוש ואני צועדת בפעם הראשונה דרך המסדרון הארוך שמוביל אל משרדי החדש.
לאחר כמה צעדים אני עוברת דרך מטבחון ופינת ישיבה ומגיעה לדלת מעבר שלפי השלט שבו רשום 'מחלקת עיצוב וארגון', אני מבינה שהגעתי למקום הנכון.
רגע... רשום כאן גם מחלקה משפטית, זה ישר גורם לי לחשוב על ג'ייסון.
דמי רותח רק מלחשוב עליו ואני מייד מרגישה את הפרפרים שמסתובבים לי בתוך הבטן, או שזאת עדיין אותה מועקה שהתמקמה בבטני לפני כמה ימים. אני האשמה באיך שהדברים הסתיימו, אבל למרות זאת אין לי את האומץ כדי לגשת ולדבר איתו.
אני עוברת את דלת המעבר והדבר הראשון שאני מבחינה בו, זה בג'ייסון. תמיד ידעתי שהוא עובד כאן, אבל לא ציפית שבאמת אראה אותו. יש כאן באמת חמש קומות מלאות בעובדים, אבל לא תיארתי לעצמי שהמשרד שלו נמצא ממש כאן, באותה קומה של המשרד החדש שלי. גם לא חשבתי שאראה אותו ברגע שאכנס לכאן, לא הייתי מוכנה לזה.
הוא לובש מכנס חליפה בצבע כחול כהה, עניבה שחורה וחולצה מכופתרת לבנה שמבליטה את שרירי הזרוע הענקיים שלו והולך במהירות לכיווני. אני נעצרת שני צעדים אחרי שעברתי את דלת המעבר והוא צועד ממש מולי מבלי להביט עליי, לא שמתי לב אפילו שנשימתי נעצרה בזמן שהוא עבר לידי ועדיין לא הסתכל עליי.
הוא לא הסתכל עליי בכלל גם אחרי שעבר אותי, וגם לא כשהסתובבתי לאחור והבטתי עליו עד שעבר דרך הדלת ונעלם.
נתקע בגרוני גוש ואני מתאפקת שלא לבכות כאן ועכשיו, אני יודעת שאני אשמה בכל מה שקרה בינינו אבל הוא אפילו לא מסתכל עליי, וזה כואב. גם בחתונה הוא לא הסתכל עליי, אפילו לא פעם אחת. כאילו שאני כלום בשבילו, ואולי זה בעצם מה שאני, כלום ושום דבר.
כל המחשבות האלה גורמות לדמעות לזלוג מעיניי, אבל איכשהו אני מצליחה לנגב אותם ברגע שיצאו.
"גברת וויליאמס?" בחורה עם שיער שחור חלק מתקרבת אליי ואני מביטה אליה בשאלה. "את קייט וויליאמס, נכון?"
אני מהנהנת, מנסה לשכוח את התעלמותו המוחלטת של ג'ייסון ממני. למרות שאין סיכוי שבעולם שאוכל לשכוח את זה, אבל הבאתי את זה על עצמי.
"קוראים לי זואי גרין, אני אהיה המזכירה שלך." היא מושיטה את ידה ואני בקושי מצליחה להנהן ולוחצת אותה.
"בואי, אראה לך איפה המשרד שלך. תרצי לשתות משהו לפני כן?"
אני מנידה בראשי לשלילה, עדיין לא הוצאתי מילה אחת מהפה מהרגע שנכנסתי למלון.
היא מובילה אותי אל משרד פינתי ופותחת את הדלת בשבילי. כאשר נכנסת אני מופתעת מגודל המשרד, שולחן עבודה בצבע חום ומאחוריו כיסא עם גלגלים, הדבר הראשון שאני מצליחה לעשות, הוא לנחות על הכיסא, לעצום עיניים ולנשום עמוק.
YOU ARE READING
משיכה בלתי נשכחת ☆
רומנטיקההם היו האוויר לנשמה אחד של השנייה, עכשיו כל מה שעומד ביניהם, היא הגאווה. הגאווה מפריעה לשניהם להתקרב ולדבר מאז שנפרדו דרכם, אבל המשיכה הממכרת מבלבלת אותם ומפריעה להם להמשיך בשגרת היומיום שלהם מבלי לחשוב אחד על השנייה ועל הריחוק שביניהם. מה הם יעשו א...
