פרק 9

38 5 1
                                    

קייט

אלוהים?

אתה חייב לעזור לי עכשיו, אני לא יכולה להמשיך את שעת הנסיעה הזאת בשקט הזה, כשהוא יושב כאן לידי ואף אחד מאיתנו לא מצליח להוציא אפילו מילה אחת מהפה.

אני מקללת את השקט הזה במשך כמה דקות נוספות עד שהטלפון שלי מצלצל ואני מייד עונה.

תודה לאל.

"למה בכית?" מיה ישר שואלת.

"אני לא."

"בחייך קייט, את לא יכולה לשקר לי," היא אומרת כמעט בלעג ואני לא מצליחה לענות. אין לי מושג מה לענות, במיוחד בזמן שג'ייסון יושב כאן כל כך קרוב אליי וזה קרה בגללו.

"עשית את הבדיקה נכון?" היא שואלת ולפי הטון שלה זה נשמע שהיא כבר יודעת את התשובה.

"ואת עשית?" אני משנה את הנושא ומביטה לכיוונו כדי לנסות להבין אם הוא בכלל שומע משהו אבל הוא נראה מרוכז מדי בנהיגה.

"את ממש מעצבנת את יודעת את זה?" היא נוחרת בלעג. "לא עשיתי כי לא יצאנו מהחדר כבר שלושה ימים... מה התירוץ שלך?"

"אני לא יכולה לדבר עכשיו."

"את יכולה ועוד איך."

"אני לא... לבד."

"מה זאת אומרת שאת לא לבד? עם מי עוד... רגע, את איתו עכשיו? אז זה אומר שבדקת הכול ודיברת איתו? בגלל זה בכית? למה לא אמרת לי?" היא מציפה אותי בשאלות בדיוק כמו שציפיתי.

לא רציתי שהיא תהיה עסוקה בזה בזמן ירח הדבש שלה אבל כנראה שהיא מעדיפה להתעסק בזה ולא בעובדה שהיא לא יכולה להיבדק בעצמה מבלי לגרום לבעלה להתלהב לחינם.

"זו לא אני שעשתה את זה," אני נאנחת.

"אז?"

אני מסתירה את פי ולוחשת לכיוון הטלפון, "הוא בא אליי והתחיל לדבר איתי."

"סוף סוף קורה משהו בכיוון הזה. אז מה עשית כדי לגרום לזה לקרות?"

"היית צריכה לשאול מה לא עשיתי."

החורף מתקרב ואני מקפידה ללבוש רק מכנסיים צמודים או חצאיות קצרות וגופיות עם שרוולים דקים, החזה שלי כמעט בחוץ בחצי מהזמן אבל זה בכלל לא עזר, או שזה כן ובגלל זה הוא בא ודיבר איתי הבוקר.

אני לא אשמה שמתחיל להיות לי חם רק מהחשיבה על כך שאראה אותו.

"טוב, אני לא יכולה לדבר עכשיו," אני אומרת לבסוף. "אני בדרך לאוניברסיטה."

משיכה בלתי נשכחת ☆Tempat cerita menjadi hidup. Temukan sekarang